החלטה בתיק עמ"ת 33639-07-13

1.         בפניי ערר המדינה, בשני תיקים, שאוחדו, שהמכנה המשותף שלהם הוא זה: אדם שרישיון נהיגתו נפסל, נהג בתקופת פסילה, ונתפס.

2.         המדינה סבורה, כי יש עילת מעצר על פי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן - "חוק המעצרים"), שכן אדם שנוהג ללא רישיון נהיגה מסכן את בטחונו שלו ואת בטחון הציבור, שאלה הן העילות המפורטות באותו תת סעיף: "קיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור, או את בטחון המדינה".

3.         למעשה, לא הייתה מחלוקת על כך שיש עילת מעצר. אך, כפי שהגדיר זאת עו"ד ראשד זועבי - מנהל מחלקת המעצרים בסנגוריה הציבורית בירושלים - מדובר בעילת מעצר "רכה", ובשל כך, מתגברת חובת בית המשפט לבדוק חלופת מעצר על פי סעיף 21(ב)(1) לחוק הנ"ל, המחייב את בית המשפט לבדוק אם "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחרותו של הנאשם, פחותה".

4.         בערר בכתב, שמה המדינה דגש על כך שיש צורך במעצר בית, שכן רק כך ניתן למנוע את הסכנה של נהיגת אדם, ללא רישיון נהיגה.

5.         במהלך הדיון היום, הסכים ב"כ המדינה, עו"ד אודי רונן, לרכך את עמדתו, ובלבד שיהיה בטחון ואפקטיביות, הן לערובות ולבטחונות, והן לכך שחלק מהיום, לפחות, יימצא האיש במעצר בית.

6.         ב"כ המשיבים, עו"ד אשר חסן ועו"ד ראשד זועבי, טענו כי יש לנהוג בקולה עם המשיבים, שכן אין מדובר בעבריינים או באנשים שאינם נורמטיביים, אלא במי שנהג ללא רישיון, ולכן, הוא שונה מסוג הנאשמים ה"רגיל", המתייצב בבית המשפט לדיוני מעצרים.

7          עמדת המדינה - שונה. לדבריה, גם הפרת כללי פקודת התעבורה, בכלל, ונהיגה ללא רישיון, בפרט, הינן עבירות השייכות לתחום הפלילי. לכן, חוק המעצרים חל במלוא אונו, כפוף להסכמת ב"כ המדינה בדיון בפניי, כי ניתן לבחור חלופה שתבטיח, עד כמה שניתן, כי הנאשם יימצא במצב שבו לא ינהג ללא רישיון.

8.         לאחר ששקלתי את עמדות הצדדים, הגעתי למסקנה כי אין צורך בתיקים אלה לקבוע הלכות עקרוניות.

9.         המאפיין הבולט של עבירת נהיגה ללא רישיון, הוא זה: לעומת עונשים אחרים, שהמדינה אוכפת את ביצועם בדרך של וידוא כי אכן העונש המבוצע, קרי: תשלום הקנס או השמתו של הנאשם שנדון למאסר מאחורי סורג ובריח, הרי ביחס לעונש של פסילת רישיון נהיגה, גם אם הנאשם מפקיד את הרישיון בבית המשפט או במשרד התחבורה או במשטרה, עדיין הוא בן חורין להסתובב חופשי בארץ, וממילא לעלות על רכב ולנהוג ללא רישיון. בעניין אחרון זה, צודק ב"כ המדינה כי סיכויי תפיסת אותו אדם נמוכים יחסית. הוא אף השתמש בביטוי שהסיכוי לתופסו הוא כמו "מחט בערימת שחת", ולכן, יש לקבוע רמת בטחונות גבוהה.

10.        לאור מאפיין זה, מן הראוי להגן על הציבור, מצד אחד, להותיר לנאשם אפשרות לתפקד לפחות במישור העבודה, מצד שני.

11.        האיזון הדרוש הוא, איפוא, בין קביעת תנאי מעצר בית נוקשים, המאפשרים למשטרה לבדוק בכל עת, שאכן הנאשם נמצא בביתו, וממילא לא נוהג ברכב, לבין מתן אפשרות לנאשם לפרנס את עצמו ואת בני משפחתו.

12.        לאור דברים אלה, ניתן לעבור מן הכלל אל שני הפרטים.

13.        המשיב, איימן ניירוך, הוא אופטיקאי, העובד באופטיקה "דורון", בירושלים. הוא נתפס בכך שנהג ברכב בתקופת פסילה. בית משפט קמא, בהחלטתו, קבע תנאי חלופה שלמעשה מאפשרים לו לעשות ככל שיעלה על רוחו, ללא מגבלה כלשהי, פרט לפסילה מנהיגה (אך כפי שהזכרתי לעיל, עניין זה קשה למעקב ולאכיפה).

14.        לאחר ששקלתי את הנסיבות ולאחר ששמעתי את דברי מר ניירוך בעצמו, אני קובע כי בנוסף לתנאים שנקבעו בבית משפט השלום לתעבורה, לעניין הפקדת הכספים והערבויות ופסילת הרישיון, יוכל המשיב לצאת מידי יום (ראשון עד שישי, כולל) לעבודה בשעה 08:00 ולשוב לביתו עד שעה 18:30, כאשר במשך הלילה יימצא בביתו, במעצר בית.

בימים שבהם אין עבודה (שבת וחגי ישראל) - יימצא מר ניירוך במעצר בית. מעצר הבית יהיה בביתו בצור באחר, 681.

בנוסף לכך, יפקיד מר ניירוך, מידי חודש, במשך ששת החודשים הבאים, סך של 2,000 ש"ח לחודש, כאשר התשלום הראשון יהיה ביום 15.8.13.

15.        אשר למוחמד סלימה, בית משפט השלום כלל בתנאי השחרור בערובה מעצר בית בשעות הלילה, ואיפשר את יציאתו לעבודה, וזאת, כאשר הדבר נתמך בתסקיר שירות המבחן.

16.        לפיכך, באופן עקרוני, אין מקום לסטות מהעקרונות שקבע בית משפט קמא, בדבר יציאה לעבודה בשעות היום, והימצאות במעצר בית בשעות הלילה, וזאת, על פי המתכונת וקו החשיבה כפי שהסברתי לעיל,  ביחס למר ניירוך.

17.        ראיתי לנכון להוסיף לתנאים שקבע בית משפט קמא תנאי אחד בלבד, והוא זה: המשיב מר סלימה, יפקיד במשך ששת החודשים הבאים, כל חודש, סך של 1,000 ש"ח, וזאת החל מיום 20.8.13.